לשון השור זהה לשפת הבשר. "למה" מעניין.
הלשון היא אחת הפרסומות היקר ביותר בדרום מזרח אסיה . אם מצאת מתכון לשון ואתה הולך לחנות הבשר לקנות אחד, תגלו כי הבשר הוא שכותרתו "לשון שור" במקרים מסוימים "בשר לשון" אצל אחרים. שתי התוויות מתייחסות לאותו הדבר. ההבדל במונחים המשמשים לתיאור הבשר מבוסס על ההיסטוריה החקלאית ועל פרקטיקות.
בקר - או פרה כפי שאנו שאינם החוואים מכנים את החיה - יש שיחק תפקיד משמעותי בחיי האדם במשך זמן רב.
הבקר היה כל כך חשוב לאדם כי היה זמן שבו זה נחשב מטבע החיות שימשו לקנות, סחר חליפין ולשלם חובות. בקר יש גם מקור מזון רק זמן רב. לא רק שאנחנו אוכלים את הבשר, אנחנו גם שותים חלב פרה. מתוך שמנת, חלב, חמאה וגבינה מעובדים. אבל את התפקיד של הבקר זכר בחקלאות השתנה במשך מאות שנים. וזה התפקיד הזה חשבונות עבור המונחים "לשון שור" ו "בשר לשון."
בימי הביניים, הבקר היה גם עובד שטח וגם מקור מזון ובגדים. "שור" היה המונח המשמש לתיאור בקר זכר בעוד "פרה" התייחס לנקבה. זכר או נקבה, הבקר שימש לחרוש את השדות, למשוך עגלות להובלת מזון (ואנשים) ולהרים כלים חקלאיים כבדים. הנקבות סיפקו לאיכר את מוצרי החלב ואת מה שהוא ומשפחתו לא יכלו לצרוך נמכרו. עור הבהמה - עור, אנו מכנים אותו - שימש לבגדים והנעלה.
במלים אחרות, אז, הלשון של כל זכר הבקר היה "לשון שור".
במהלך המאות השתנו שיטות החקלאות. מישהו גילה כי על ידי סירוס הבקר זכר, זה נעשה צייתן יותר, ולכן, קל יותר לעבוד עם בחווה. בעוד שהמונחים משתנים מאזור לאזור, בדרך כלל, הבקר הזכר המסורתי נקרא "שור", ואילו אלה שנמלטו מהסירוס נקראו "שוורים". אם תהיתם אי פעם מדוע בעלי החיים בקרבות השוורים נקראים שוורים ולא שוורים, היא כי אלה הבקר זכר לא סרס לשמור על תוקפנות טבעית שלהם.
אז, כאשר אתה הולך לחנות בשר מחפש "לשון בשר" אבל למצוא "לשון שור" במקום זאת, האם זה אומר כי הלשון באה מחיה זכר שלא סרס לפני השחיטה? לא בהכרח. בשר בקר - אם מזכר מסורס, זכר שלא סורס או נקבה - הוא בשר. אם הלשון נמכרת כמו "לשון שור" או "לשון בשר" היא יותר עניין של שימוש מסחרי מאשר כל הבחנה אמיתית בבעל חיים שממנו הלשון באה.